עף לי הפקק

אחת הבקשות שלי מאלוהים, מהיקום, מעצמי היא לתת יותר מקום ליצירה בחיי.

וכמו שממליצים לעשות, חשבתי על זה לא מעט, כתבתי את זה, הכרזתי בקול רם ועשיתי כל מני פעולות ממריצות, כמו להוסיף מוזיקה ליומיום שלי ועל הדרך לגלות את אמריקה: אפליקציית 'שזאם', יצירת רשימת השמעה ב'אפל מיוזיק' והעובדה המרעישה שיש בי היכולת המולדת להפעיל רמקול אלחוטי. הגילוי שגם לטכנופובית שכמותי יש את הגן הדרוש היווה פריצת דרך.

התעסקתי לא מעט בלהזכיר לעצמי עד כמה יצירתיות חשובה לקיום שלי ועד כמה היא נותנת משמעות לחיי. על אף שזה מוזר שאנחנו צריכים להזכיר לעצמנו דברים שאנחנו אוהבים ושחשוב לנו לעשות, מה שצריך, צריך.

וככה, במשך תקופה תססתי, בעבעתי, לרגעים הדחקתי ופעמים נבהלתי מעצמי ומהזמן והאנרגיה שכל היצירתיות הזו תגבה ממני. אין ספק, שינוי סדרי העדיפויות ושגרת היום זה מחיר משמעותי לשלם.

כמובן שעברו בי מחשבות לוותר על המאמץ או לדחות לימים מתאימים יותר. לדחות לפנסיה נראה לי כמו אופציה הגיונית. חישבתי שאם אצא לפנסיה מוקדמת זה יוכל לקרות בעוד ׳רק׳ 11 שנים. בקטנה. ואז יהיה לי את כל הזמן שבעולם.

זה לא עבד. הבעבוע הגיע לשלב ה׳באבו אבוע׳ ולא רק שלא ניתן לעצור אותו אלא שהוא, יחד עם האנרגיה הכלואה שבתוכי הצליחו להעיף לי ת׳פקק ולשחרר לחופשי תשוקה ליצור ומאגר שלם של רעיונות שעושים דרכם להפוך לפעולות.

פתאום שוב בוער בי לכתוב, לצלם, לצייר (מאיפה זה הגיע???) והמוח קודח.

אני למודת ניסיון ומכירה היטב את התקופות היצירתיות הטריקיות והמטלטלות האלו שמצטיינות בלגרום לבלגן שלם בראש ולפרפרים בבטן ומביאות איתן את כל קשת הרגשות. ה כ ל.

משעמם זה לא, אבל הי, הזמנתי את זה. אין לי מה לומר להגנתי.

מה שכן, עליתי על התדר והתחלתי לזוז בכיוון.

עד כה, חידשתי את הכתיבה בבלוג ׳מילים ומצלמה׳ תוך התגברות על אתגרים טכניים ולקיחת עזרה מקצועית להחייאת האתר.

פתחתי אינסטגרם לתמונות שלי תחת השם noma_ photos _and _inspiration מכירים עוד מישהו שלקח שיעור פרטי בהפעלת אינסטגרם?!…

לראשונה העזתי להדפיס תמונות שצילמתי ואצרתי תערוכה קטנה בבית שלנו. לשמחתי, מבקרי האמנות הפרטיים שלי די פרגנו.

נרשמתי לסדנת צילום וכתיבה שמתחילה השבוע ומאד מסקרנת אותי. להגיד שבא לי לנסוע פעם בשבוע לתל אביב אחרי העבודה, לא ממש, אבל אני מבינה שחלק מהעניין זה ללמוד ולהתפתח.

חוצמזה, אני מטפחת עוד כל מני זרעים שלכשינבטו אשתף אתכם בשמחה, מוזמנים לעקוב.

ואתם מה? יש משהו שמדגדג לכם בעקביות בבטן ואתם מוצאים את כל הסיבות ללמה לא? אני מרשה לעצמי להציע לנסות להתיידד עם הכן, הוא דווקא די סימפטי.