אני דוחפת את האף לכוס יין לבן שיעל (המקסימה) מזגה לי, מריחה, מערסלת, שוב מריחה, טועמת כמו שלמדתי ושוב ואז מכריזה ״מזכיר לי אשכולית״. מחכה למחיאות הכפיים של יעל והיא מחייכת חיוך קטן ומציעה כיוון אחר: ״פסיפלורה?!״. וואלה. פסיפלורה. אני צריכה להמשיך ולהתאמן על איכויות הטעימה שלי שבשלב זה מסתכמות ב״טעים״ או ״לא טעים״ ולשמחתי, יש לפני פרויקט שלם לשם כך. למי שלא מעודכן.ת, החלטתי לצאת להרפתקה ישראלית, בעקבות הספר ׳מפת יין׳ ולבקר ביקבים הפזורים ברחבי הארץ, לתעד את החוויה מזווית ראייה של מי שלא מתיימרת להיות מבינה גדולה ביין אבל אוהבת לשתות יין ובעיקר אוהבת את כל הפילוסופיה שבאה…
מילים & מצלמה 