עוֹצְמַת הַגַּם וְגַם – איילה גיני

ראש השנה תש"פ, היום הראשון של אוקטובר 2019, הוא גם היום בו מגיח (מחדש) לאוויר העולם פרויקט הצילום שלי העונה לשם 'עוֹצְמַת הַגַּם וְגַם', פרויקט תיעודי המיועד לאנשים שיש להם Day Job  ולקרייריסטים  שיש להם בנוסף לעבודתם, עוד עיסוק, עוד "משהו" משמעותי שממלא להם את הלב והנשמה. אני קוראת להם 'אנשי הגם וגם'. לפני קרוב לשנה החלטתי לחקור את הנושא ולבדוק את מידת ההשפעה והתרומה שלו לחיים, בהיבטים שונים. התחלתי בלהט ובשל תקופה מורכבת וטעונה רגשית עזבתי בבת אחת. הרגשתי שאני לא יכולה לכתוב ולצלם במשך תקופה ארוכה מאד. מי שהחזירה אותי לבלוג ולצילום היא מי שאני מקדישה לה את פוסט…

ירוקה ולא מקנאה

יצירתית פחות או יותר, אבל בכל מה שנוגע לצבעים, אני בן אדם מונוכרומטי. ככה עם הבגדים שאני לובשת וככה עם הבית שלי.  פלטת הצבעים נעה בין לבן על גווניו, עבור לבז', והמצאת ההמצאות גרז' שהוא הפייבוריט (שילוב של gray & beig), ועד לאפורים ושחורים. לאחרונה, וממש בלי הכנה מוקדמת, הירוק 'עשה כניסה" קבע נוכחות בולטת בחיי והביא אתו מהאנרגיה המיוחדת שלו. כל הירוק הזה בכלל התחיל בכחול. ביקרנו לאחרונה בפורטוגל, באחד הימים ירון רצה לעשות קצת שופינג (בחיי שהוא ולא אני) במרכז קניות שלא היה שונה ממרכזים מוכרים אחרים, חלון ראווה אחד צד את תשומת לבי, לצד הבגדים שהוצגו בו,…

איך נפטרים מהזמזום הזה???

מכורבלת במיטה, כל כך פנטזתי על הרגע הזה וזה סופסוף עומד לקרות, הולכת לישון. ואז, בשנייה שהעיניים נעצמות, העפעפיים כבדים, גם הנשימה באיזה שאנטי לא אופייני, ממש רגע לפני שאני שוקעת בתנומה מתוקה, הוא מחליט להגיע. אני שומעת מרחוק סימנים לכך, מרגישה אותו הולך ומתקרב ויודעת שזהו. הלך עליי. הקרב אבוד מראש ואין לי שום יכולת לנצח אותו, אין פה פייר פאייט. זבוב נחוש וטורדני שהחליט לא לאפשר לי לעשות את זה. בהתחלה אני עוד מנסה להשתיק אותו תוך כדי נפנוף ביד, מהר מאד התנועות הופכות לאגרסיביות. משנה פוזיציה, מתבאסת, מקטרת, מתרגזת , מקללת, מנסה להתעלם. להתעלם?! הצחקתי אותו. הוא…