יקב נחמני, פיסת גן עדן

כשאני מדמיינת גן עדןהתמונה כוללת מרחב אינטימי, מטופח ומוקפד, המון פרחים, שפע של ירוק, מוסיקת רקע נעימה, פרגולות עם ויסטריה מטפסת, קול פכפוך מים, נוף מרהיב שלא שבעים ממנו, פינות ישיבה יפות ואנשים נינוחים, צוחקים, נהנים, מדי פעם נשמע ברקע צליל נקישת כוסות יין. בשבת האחרונה מצאנו את עצמנו בחלקת גן עדן קטנה, יקב נחמני, אסקפיזם בגלבוע. יקב משפחתי שמייצר 3,000 בקבוקים בשנה ולמרות שבאופן רשמי כדי להקרא יקב בוטיק יש לייצר מעל 10,000 בקבוקים בשנה, יקב נחמני הוא סופר בוטיק וסופר fine. הכל התחיל ממתנה שקיבל דוד, אב המשפחה, ליום הולדת 50, קורס יין, and the rest is history….

יקב שורק, הראשון ב'שביל ישראל שלי'

אני דוחפת את האף לכוס יין לבן שיעל (המקסימה) מזגה לי, מריחה, מערסלת, שוב מריחה, טועמת כמו שלמדתי ושוב ואז מכריזה ״מזכיר לי אשכולית״. מחכה למחיאות הכפיים של יעל והיא מחייכת חיוך קטן ומציעה כיוון אחר: ״פסיפלורה?!״. וואלה. פסיפלורה. אני צריכה להמשיך ולהתאמן על איכויות הטעימה שלי שבשלב זה מסתכמות ב״טעים״ או ״לא טעים״ ולשמחתי, יש לפני פרויקט שלם לשם כך. למי שלא מעודכן.ת, החלטתי לצאת להרפתקה ישראלית, בעקבות הספר ׳מפת יין׳ ולבקר ביקבים הפזורים ברחבי הארץ, לתעד את החוויה מזווית ראייה של מי שלא מתיימרת להיות מבינה גדולה ביין אבל אוהבת לשתות יין ובעיקר אוהבת את כל הפילוסופיה שבאה…