עוֹצְמַת הַגַּם וְגַם – רחלי אל-חי

GH7C8788-2 היום הראשון של 2019 הוא גם היום בו מגיח לאוויר העולם פרויקט הצילום השני שלי העונה לשם 'עוֹצְמַת הַגַּם וְגַם', פרויקט המיועד לאנשים שיש להם Day Job ובנוסף, עוד "משהו" שממלא להם את הלב והנשמה. אני קוראת להם 'אנשי הגם וגם'. החלטתי לחקור את זה ולאחרונה, הדרך שלי לחקור דברים היא באמצעות המצלמה.

לכבוד השנה החדשה, גם אם היא 'רק' אזרחית 😊, סידרתי לכם פוסט מתוק במיוחד. אני שמחה להפגיש אתכם עם רחלי אל -חי, אוטוטו בת 40, נשואה לרם, אמא ליובל (18), נועה (15), דן (11), תושבת אשדוד.

רחלי, גם מנהלת מידענות ומדיה בחברה העירונית לתרבות באשדוד וגם אופה בלהט ובתשוקה. לא למדה את זה באופן מוסדר ובשל היותה צנועה היא בוודאות תובך אם אקרא לה 'קונדיטורית' אבל היא לגמרי ובאופן מוחלט פיה של מתוקים.

העבודה – עשר שנים בחברה, התחילה כעובדת זמנית אחה"צ, עברה תהליך משמעותי של צמיחה והתפתחות וכיום, מרכזת את כל עולם התוכן והמידע הפנים ארגוני. אחראית על פניות הציבור ועל ליווי ותמיכה בכל מה שקשור בתוכנת החוגים הנרחבת. בחברה לתרבות, העוסקת בפעילות פנאי ובהמון חוגים, בכל סגנון ולכל גיל, תכנת החוגים היא פקטור משמעותי. וככה גם רחלי.

במסגרת העבודה החלה בלימודים אקדמיים בגיל 37 וכיום סטודנטית שנה ג' למדעי החברה והרוח וכמו שרחלי מעידה "מתה על העבודה שלי, באה בשמחה ובכיף, אוהבת את החבר'ה במשרד, אוהבת את האווירה".

יחד עם העבודה ובאופן הדרגתי, התפתח לו במהלך השנים תחום נוסף ומשמעותי הממלא לרחלי את הזמן הפנוי, את הלב והנשמה ואחראי על אקסטרה ברק בעיניים שכל כך מאפיין אותה – האפייה.

הזרעים לאהבת האפייה והבישול באו מהבית וכשהם פגשו בקרקע דשנה בדמות תכניות הבישול והאפייה בטלוויזיה ובהמוני הבלוגים והפוסטים המצולמים שעוסקים במתוקים נוצר ה"מפץ הגדול" ונולדה תשוקה שלא יודעת שובע, להט וסקרנות ללמוד, להתנסות, להעז, להשתכלל. "האינסטגרם משגע אותי" רחלי מתוודה ואני מבינה על מה היא מדברת, בעצמי עוקבת אחרי ארבע בשלניות/אופות מדליקות (שעד לרגע הזה ממש לא נתתי את דעתי על כך, הנה גילוי עצמי).

רחלי אופה בכל זמן פנוי, מגיעה מהעבודה ונכנסת למטבח (אם אין איזו עבודה להגיש או מבחן ללמוד לקראתו). ותקשיבו טוב למשפט הבא שלה: "להפעיל את המיקסר מרגיע אותי, הרעש של המיקסר משקיט את הנשמה". Wow, נכון?!

מה אגיד ומה אומר, כל אחד והתרפיה שלו. רחלי מספרת שהיא למדה להתמקד במיקסר והיא מייחסת לו תכונות נוספות מעבר ליכולותיו הטכניות השימושיות, המיקסר מכניס לפרופורציות ומפחית חיכוכים. הפטנט: במקום לקצוף – להתמקד בקציפות. סטארט-אפ.

יש מי שכותבים, מציירים, עושים ספורט או רוקדים זומבה, רחלי מצאה לה אפיק להשתחרר בו: מאפי שמרים, עוגות בחושות, קרמים ושאר חטאים נחשקים. כשהבית מתמלא בריח של אפייה, מתמלאת לה גם הנשמה.

כמו שאתם מבינים, האפייה מאד משמעותית בחיים של רחלי, הרצון הבלתי נלאה לפנק, לפנק, לפנק, לתת מעצמה ולהעניק לאחרים מצא לו נתיב ואני לא יכולה שלא להתפעם כשהיא אומרת "זה מעצים אותי באופן אישי לדעת שנגעתי במישהו באמצעות עוגייה. זה עושה אותי מאושרת".

הרצון העז לעשות טוב על הלב באמצעות המתוקים התפתח והשתכלל, לכל אירוע וארוחה אליהם מוזמנת המשפחה היא מגיעה מצוידת בקינוחים, מיתגה את עצמה כאופה המשפחתית ויש גם שירות משלוחים V.I.P, בעיקר בסופ"ש. פייר, שווה ביותר.

רחלי אוהבת לאתגר את עצמה כך שבכל שבוע יש דברים קבועים שחוזרים על עצמם ומתכון אחד חדש ואם אני, למשל, ממציאה לעצמי פרויקטי צילום כמו זה, רחלי ממציאה עוגות, משדרגת מתכונים, מותחת את גבולות היכולת ומפצחת טכניקות ושיטות עבודה עם חומרים מאתגרים דוגמת ג'לטין שהיה הפרויקט השנתי שלה. לא וויתרה עד שנרשם פיצוח.

האתגר הנוכחי שוכן בממלכת המקרונים. למרות ניסיונות חוזרים ונשנים אין מה לדבר על אבקות מוכנות. לא תנום ולא תישן שומרת ישראל עד שיהיה בדיוק, אבל בדיוק כמו שהיא רואה בקטלוגים וכמובן שגם הטעם חייב להיות לא פחות מאלו של פייר ארמה.

מהאפייה המאתגרת היא למדה להתמודד עם אתגרים, בכל תחום בחיים, לא להרים ידיים ולהתמיד. ככה זה כשיש תשוקה למשהו וכשעוסקים בתחום שמשמעותי לנו, זה מגיע בילט-אין עם כוחות על.

הגילוי שהיא יודעת לאפות, שיש לה "יד טובה", שהיא יצירתית ומסוגלת לתכן ולבצע בהקפדה נוסך בה בטחון. קשה לה להעיד על עצמה בקול רם שהיא מוכשרת (יש לנו עסק עם צנועה אמיתית) אבל בתוך תוכה היא יודעת, וזה מספיק.

עוגת חג לראש השנה רחלי תכננה במשך חודש, חלמה עליה לפרטי פרטים, ציירה, צבעה והנדסה וכשהעוגה יצאה בול כמו התכנית וזיכתה אותה בתשואות, רק דבר אחד גבר עליהן, צהלות השמחה שלה עצמה.

יש לה קבוצת ביקורת ממנה היא מקבלת פידבקים נטולי "לא נעים" למיניהם והם הפכו לשפני הניסיונות הנכונים לכל אתגר חדש. איך מתקבלים למועדון היוקרתי הזה? שאלת השאלות.

כשרחלי מדברת על אפייה זורחות לה העיניים והפנים שלה מוארות בחיוך ענק, היא מעולם לא קנתה עוגה מוכנה, תמיד יש לה על השיש מינימום איזו צנצנת עוגיות אחת או שתיים וכשתסיים את התואר הראשון ועוד לפני השני, יש לה רשימה של סדנאות אפייה לסמן עליהן וי.

הבסיס טמון ברצון להאכיל אחרים וגם זה בא מהבית, רחלי סבורה שמוזיקה ואוכל מרפאים את הנפש, מעצימים את הווליום של השמחה ועושים טוב והיא בעניין של להרבות בטוב ופחות חשוב כמה קלוריות יש בכל הטוב הזה. אומרים שיין משמח לבב אנוש אבל פחמימות מתוקות בהחלט נותנות לו פייט הולם (לא מאמינה שכתבתי את זה).