ירוקה ולא מקנאה

יצירתית פחות או יותר, אבל בכל מה שנוגע לצבעים, אני בן אדם מונוכרומטי. ככה עם הבגדים שאני לובשת וככה עם הבית שלי.  פלטת הצבעים נעה בין לבן על גווניו, עבור לבז', והמצאת ההמצאות גרז' שהוא הפייבוריט (שילוב של gray & beig), ועד לאפורים ושחורים.

לאחרונה, וממש בלי הכנה מוקדמת, הירוק 'עשה כניסה" קבע נוכחות בולטת בחיי והביא אתו מהאנרגיה המיוחדת שלו.

כל הירוק הזה בכלל התחיל בכחול. ביקרנו לאחרונה בפורטוגל, באחד הימים ירון רצה לעשות קצת שופינג (בחיי שהוא ולא אני) במרכז קניות שלא היה שונה ממרכזים מוכרים אחרים, חלון ראווה אחד צד את תשומת לבי, לצד הבגדים שהוצגו בו, הונחה אחר כבוד יצירת אמנות בכחול. התרשמתי מהשילוב והמשכתי הלאה לגלות שבחלק גדול מהחנויות הוצבו עבודות אמנות בכחול. זה כבר היה קונספט וממש הלהיב אותי, צילמתי וחשבתי שאולי נצליח לעשות עם זה משהו באשדוד. מאותו רגע והלאה העבודות הכחולות מחלונות הראווה לא עזבו אותי, הכתה בי ההשראה. רציתי לחזור הביתה, להצטייד בקנבסים ובצבעים ולייצר תמונות כחולות שנראה היה לי שיתאימו בול לבית המונוכרומטי שלי. זריקת צבע כחולה, עמוקה וסולידית. כדי ללמוד איך עושים את זה החלטתי להצטרף לסדנת ציור אינטואיטיבי באשדוד אבל הקבוצה פועלת בבוקר, בשעות שאינן מתאימות לי. לא התייאשתי והחלטתי להתמודד עם האתגר עצמאית. freestyle. שיהיה ברור, עם כמה שאני בתחום האמנות והיצירתיות, אני לא יודעת לצייר, לא החזקתי ביד מכחול או מברשת שנים אבל התמונות הכחולות הציתו אצלי תשוקה עזה לצבע ולאלוהי היצירתיות זה הספיק.

תמונות ירוקות

באותו טיול גם צילמתי. באורח לא אופייני מצאתי את עצמי מצלמת עצים. נטרפתי מהעוצמה, מהגוונים. גיליתי שגם לירוק יש לפחות חמישים גוונים, השתגעתי מהאור שחודר מבעד לענפים. מהמרקמים, מהשכבות. היה ממש קשה לנתק אותי מהיער, הרגשתי על בשרי צורך בלתי נשלט מהו. יותר חמור מהצורך בפחמימות.

חזרתי הביתה עם סט תמונות ירוקות שמאד אהבתי. ואחת במיוחד.

כמה שבועות אחרי שנחתנו, כשאני עדיין משתעשעת ברעיון הציורים בכחול, הבנתי שהראש רוצה כחול אבל משהו לא ישב לי שם סגור עד הסוף ולא הצלחתי להניע את עצמי לפעולה. נתתי לזה זמן ובזמן הזה שאפשרתי לעצמי, הלב שלי הרים את הראש והתעקש לבחור בצבע אחר. ירוק.

ירוק?! אני?! מעולם לא הייתה לי סימפטיה מיוחדת אליו אבל מסתבר שירוק הוא צבע נחוש והחלטי והצליח להכתיב את עצמו ולהיכנס לי הביתה ולחיים. ירוק, אז ירוק. שיהיה.

הדפסתי את אחת מעבודות העצים בגדול, הדפסתי עוד כמה עבודות ירוקות שתפסו אחיזה על קירות הסלון. זו הייתה נקודת מפנה משמעותית כי את הפרץ שבא בעקבותיה ממש לא יכולתי לצפות.

החלטתי שאם ירוק אז שיהיה גם ידידותי לסביבה (בכל זאת הצבע מחייב) ובמקום קנבס חדש התלבשתי על תמונה ישנה ששכבה בחניה, בעזרת ירון המסגרת פורקה ונצבעה בירוק משגע והקנבס המקורי נמצא כעת בתהליך עבודה בדרכו להפוך למשהו ראוי להיתלות בסלון. נראה מה ייצא ממנו אך לעת עתה אני מרוצה שהתחלתי ליצור מה גם שמחזרתי. כבר התחלה טובה.

 

צעיף ירוק 

לא סיפרתי על ההחלטה לשלב ירוק בחיים לאף אחד אז תתארו לכם איך הרגשתי כשחברה שלי חזרה מחו"ל והביאה לי מתנה, צעיף מקסים שהתאהבתי בו מיד. נחשו באיזה צבע.  מקריות? לא יודעת.

40% הנחה במנגו

כמה ימים לפני שקיבלתי את הצעיף, חברה לעבודה שלחה לי הודעת ווצאפ וזו לשונה : "נזכרתי שאמרת לי פעם שאת אוהבת סוודר בצבע ירוק דשא. זה במנגו. השבוע בהנחה 40%".  בשנה שעברה באמת רציתי לרגע אבל כנראה לא ממש כי לא עשיתי עם זה כלום. הפעם בער לי לקנות סוודר ירוק ב- 40% הנחה כאילו חיי תלויים בסוודר הזה. למעשה קניתי שניים. רמז? אולי.

לק ירוק 

הציפורניים שלי כל חלשות והדרך היחידה לשוות להן מראה סביר היא באמצעות מה שנקרא 'לק ג'ל'. הגעתי למפגש התלת שבועי נחושה למרוח עליי כחול כהה כמעט שחור. יצאתי משם עם ציפורניים ירוקות להפליא בגימור מט. בעשר אצבעות הבאתי את זה עליי.

לאפשר לעצמי להיות ירוקה.

לפני שנים, כשהעולם כמעט לא דיבר במושגים של ירוק ואיכות סביבה הביטוי 'להיות ירוק' אמר חדש, חסר ניסיון. אני בוחרת להיצמד לפרשנות הנושנה ההיא כי איזה כיף זה להיות בת 51 ועדיין לאפשר לעצמי ללמוד, להתפתח, להתרגש. להתחדש. לא מוותרת על זה בעד שום הון בעולם. אז מה אם "מכפכפים" אותך מדי פעם, חלק מהעניין. מאז שהירוק התמקם בחיי אני בלמידה מתמדת, עסוקה יותר מבדרך כלל בעשייה יצירתית. תגידו מה שתגידו, זו המציאות שלי ואני בוחרת להאמין שלירוק יש יד בזה.

לאכול ירוק. מה שצריך צריך.

עם כל האנרגיה הירוקה הזו, התבקש שגם התזונה שאיבדה כיוון בחודשים האחרונים, תתיישר לימין. וגם כאן, חברה ניסתה לשכנע אותי לפני כשנה להצטרף לתכנית תזונה שהועילה לה והדפתי את זה. הפעם, בביקור אצלה כשנוכחתי שהיא שומרת על משקל יציב ואני מזגזגת כהרגלי, החלטתי תוך שנייה שאני מצטרפת. מאז עברו שבועיים. הרבה יותר חסה, מלפפונים וברוקולי הצטרפו לרפרטואר. הכל היה אפשרי גם קודם אבל רק עכשיו בסנכרון מושלם, זה קרה.

אז מה בעצם הירוק בא להגיד?

לפני כמה חודשים סיפרה לי חברה (כמו שאתם מבינים לחברות יש מקום מרכזי בחיי), יועצת ארגונית מובילה, על הכשרה מעניינת שעברה בתחום הצבעים והאנרגיה שלהם ככלי טיפולי. בשעתו הציעה לי להצטרף אבל לא הייתי בעניין. עכשיו "פתאום" ממש מעניין אותי מה יש לירוק לומר, מה מסתתר בין גווניו. גוגל קטן וזה מה שהעליתי:  ירוק הוא צבע של צמיחה וחיוניות, הקשורים לחיים והתחדשות.

מבחינה פסיכולוגית הירוק מתייחס לאיזון והרמוניה של הנפש, של הגוף והרגשות .
הירוק מסייע בקבלת החלטות ועוזר לנו לראות את כל הצדדים בצורה ברורה.

מבחינה פיזיולוגית, הירוק מאזן את רגשותיהם של אנשים, ויוצר תחושה של רוגע.
ירוק קשור לטבע, בריאות וריפוי, ולסביבה, יוצר תחושה של חמלה וטיפוח לכולם.

הירוק מעודד נדיבות, טוב לב ואהדה.
הירוקים הכהים מיוחסים לכסף, עושר ויוקרה, בעוד שהירוקים הבהירים מיוחסים לצמיחה ולרעננות.

יותר מדי ירוק יכול להוביל לרגשות של קנאה, חמדנות ואנוכיות.
לירוק זית מלוכלך יכולות להיות קונוטציות שליליות, אלא אם כן יש קשר לאיכות הסביבה.

אז גם אם לא הכל ורוד עם הירוק הזה. במאזן הכללי הוא מבורך.

(מתוך Primacytech )

עציצים. ולנסות לא להרוג אותם.

צמחים חיים מביאים אנרגיה טובה. כבר חצי שנה שיש לי בבית סלי קש מקסימים שחיכו לעציצים, אני עוברת ליד המשתלה כמעט על בסיס יומי ובכל זאת, רק עכשיו הכנסתי כמה עציצים חדשים הביתה עם הבטחה שהפעם אטפל בהם כמו שצריך. האווירה שבאה אתם מקסימה. למה לא עשיתי את זה קודם?!

לכל דבר מסתבר יש את הטיימינג המדויק ולא יעזור להאיץ בו לטיימינג יש את הזמן שלו.

להפוך קנאה להשראה

המושג 'ירוק מקנאה' המיוחס לצבע גורם לו לפגיעה תדמיתית. ועכשיו, כשהירוק ואני מיודדים אני מרגישה חובה להגן עליו ועל שמו הטוב. עם כל האנרגיה וההשראה שהוא מביא, למי נשאר בכלל זמן או מוטיבציה לקנאה? ואם כבר לקנא, אז אני בטוחה שהוא מכוון לקנאת סופרים ואנחנו יודעים לאילו תוצאות טובות היא מביאה.

אם אתם עוד לא שם, תקיפו את עצמכם בצבע, כל צבע שנכון לכם. מחולל שינוי.

תקשיבו לי, אני מונוכרומטית שנגמלה.