לפעמים אנחנו זקוקים לשבירת סיטואציה כדי לראות דברים מנקודת ראות אחרת. וזה מה שעשיתי בסוף השבוע הזה. בעיקר, עשיתי במינון מאד נמוך דברים של בד"כ : אוכל-כביסה-סידורים ופיניתי מקום ליצירת מרחב של שקט. נחתי, חשבתי, קראתי ושוב.
בעיקר חשבתי על החודשיים האחרונים ועל העתיד לבוא, על הסיבות שבגינן לקחתי על עצמי תפקיד חדש, על המחירים שאני מוכנה לשלם ועל אלו שלא.
חשבתי לעומק, על משמעות וחזון, על שליחות ומכשלות ועל האנשים שבדרך, אנשים שהם חלק מהעניין, שהם הסיבה והמוטיבציה.
כיאה לסופ"ש של חג האהבה, טיילנו קצת בכרמים (אני טיילתי, ירון ישב ברכב הממוזג וחיכה, באהבה אמנם, שאצלם ענבים. סוג של טיול בכרמים מודל 2016), בילינו ערב קיץ נעים עם חברים והתענגנו על שבת בה עשינו את מה שבא לנו (כאמור, אני עשיתי בערך כלום, ירון עשה סדר מופתי בחנייה). לאווירת השאנטי התחברה באופן ספונטאני שקד, חברה של רותם שלנו, שהגיעה לבקר והפליאה בנגינה על פאן טם. כלי שלא הכרתי ושמפיק צלילים רכים, עגולים, נעימים ומרגיעים, צלילים שגרמו לי לרוגע שלא זכרתי שקיים והצליחו להשפיע גם על ווקר שלנו שנכנס למצב מדיטטיבי.
שבת של שקט שהצליחה לעשות סדר ברעש. ושיבוא על כולנו שבוע טוב.
מילים & מצלמה 