השבועיים האחרונים של עבודה כמעט מסביב לשעון לא הותירו בי אנרגיות לכתוב. לרוב אני כותבת בסופ"ש רק שבקודם הייתי כל כך מותשת שוויתרתי על הפוסט השבועי. נשאלתי על כך, ננזפתי קלות והדבר היחיד שאני יכולה לומר להגנתי הוא שנכון, לא כתבתי אבל כן, עמדתי בהתחייבות לחגיגה שבועית, ויותר מאחת.
חגגתי עם העוגנים בחיי, שמפליגים איתי במסע הזה. ובדיוק כמו שבכדי להפליג, אנחנו חייבים להבטיח שאנחנו מצוידים בעוגנים. ככה גם בחיים.
העוגן הראשי, ירון, המושבניק הפרטי שלי, תמיד עם הרגליים על הקרקע, אי של יציבות. ירון הוא הבית. מכיל אותי ומרגיע ומאפס וממלא בכוחות להמשך המסע. בשבוע שעבר חגגנו את הליצ'י הראשון שהופיע על העץ בגינה. כל כך מרגש שלאחר שנתיים של השקיה וטיפוח, ביום קיץ אחד, מחייך אלינו האדום הזה. 
הילדים שלנו הם מקור להתרגש ולשמוח, לאהוב ולהתנסות, ללמוד ולהתפתח. להשתנות. הם מלמדים אותנו שיעורים לחיים על בסיס יומי. השבוע, לרגל השחרור של עומר מצה"ל, יצאנו, רותם, עומר ואני לבוקר בנות, שישי בעיר הגדולה. אוכל טוב, שוטטות בחנויות וזמן פינוק לציפורניים. בהמשך היה גם את 'חולייטה', הסרט החדש של אלמדובר. צריכות לעשות את זה יותר!
חברות טובות הן עוגן מאד משמעותי בחיי. ב- 4 ביולי יצאתי עם שתיים מהן לערב כיף באווירה אמריקאית, בהתאמה לתאריך. לקחנו את זה באקסטרים: אוטו מקושט, פסקול בהתאמה, ארוחת ערב בדיינר, המחזמר 'שיער' ולקינוח, "קוקטייל של בנות" בבר בעיצוב אמריקאי. אנחנו אוהבות ימי/ערבי קונספט וגם הפעם, היה בילוי מושלם. תוסיפו לזה צחוקים למכביר והרי המתכון לבוסט של אנרגיה. אז נכון שאנחנו לא באמריקה ונכון שזה לא יום משמעותי בעבורנו אבל הי, סיבה למסיבה. הבטחנו לעצמנו לאמץ.
חברים טובים. בהרבה מקרים הם כמו משפחה ולפעמים יותר. בהחלט בקטגוריה של עוגנים. השבוע חגגנו יובל עם חבר מקסים שלנו שלא חיכה שיארגנו לו מסיבת הפתעה וארגן בעצמו את יום ההולדת הטעים והמושקע של עצמו, בדיוק כמו שהוא אוהב. החום האנושי השתלב מצוין בחום שעת צהריים ביולי, ביחד הם יצרו חגיגה לוהטת.
אוהבת אתכם, העוגנים בחיי. אתם הכח המניע, המאפשר לצאת לים הסוער. בלעדיכם, הייתי במקסימום משכשכת בגיגית.
.
מילים & מצלמה 