ולפעמים, כל מה שבא לי זה פשוט לא לצאת מהבית. תוסיפו לזה שבוע מאומץ שהיה, שבוע מאומץ מאד שיהיה, שרב, הצורך להיות בעבודה במוצ"ש והנה, המתכון האולטימטיבי להתחפרות. אני אוהבת להיות בבית, יכולה לבלות ימים שלמים בלי צורך להוציא את האף, ואף פעם לא משעמם לי.
אריק אינשטיין היטיב לתאר את התחושות שלי בשירו 'אוהב להיות בבית': "יש אנשים שמטפסים על הרים, יש אנשים שצונחים מגבהים, יש אנשים שרוכבים על סוסים ויש כאלה שגומאים מרחקים, אבל אני אוהב להיות בבית עם התה והלימון והספרים הישנים".
אז נכון שאני בעשייה מתמדת, מנסה לגמוא מרחקים ולגמוע חוויות (אפשר ב-א' וב-ע'. בדקתי) ולרוב, מאד נהנית מהעניין, אבל לפעמים, כל מה שבא לי זה להיות במקום שאני הכי אוהבת בעולם. בבית שלי. החגיגה השבועית שלי מוקדשת לדברים קטנים וליכולת ליהנות מהם, לרצון העמוק להוקיר תודה על מה שיש ולא לקבל כמובן מאליו.
הפעם, לבושה בפשטות הולמת, עם 'גולגול' על הראש, לקחתי איתי מצלמה ויצאתי לסיבוב בבית, להתבונן בו בעיניים חדשות, לזהות דברים שפספסתי, להתלהב מחדש מהדברים הכי קטנים.
זו הייתה חגיגה! ראיתי דברים שנעלמו מעיניי, שמתי לב לדברים חדשים, הסתכלתי מנקודת התבוננות חדשה בדברים שלרוב כל כך מובנים וברורים וביליתי שעתיים קסומות.
התרגשתי מהלובן של הכביסה והדרך שבה היא מתנופפת, מקרני השמש שמציצות מבעד לתריסים, מפריטי עיצוב שמאד רציתי ומשהיו שלי, ההתלהבות פחתה עד שלא ראיתי אותם יותר. גיליתי שעצי הליים מלאים בפרי שעוד מעט אפשר יהיה לקטוף, ששיחי הלואיזה בשיאם, שיש מרבד שלם של נענע בניחוח עז וים של רוזמרין שעולה על גדותיו, ושבכרם, החלו להופיע עלים באדום כרמז לכך שלא ירחק היום ותחל בו השלכת.
ווקר, הקוקר שלנו, הצטרף והלך לצידי וגם הוא, שמכניס לחיינו כל כך הרבה שמחה ואהבה, הפך למובן מאליו. כשאני חושבת לרגע על האפשרות שהוא לא היה, זה משנה את הגישה שלי באופן מיידי.
אחזתי ברצון ליהנות מהדברים הפשוטים גם כשיצאנו להקפיץ את עומר שלנו לשבוע 'תגלית' ועצרנו לארוחת בוקר על הדרך, ההתבוננות שלי הייתה שונה וגיליתי המון דברים חדשים במקום מוכר, שרק לפני שבוע ביקרנו בו.
ממליצה בחום לעשות את זה אחת לתקופה ולצאת לגלות מחדש את המוכר והידוע. לי זה היה ממלא ומעשיר ומרגיע ומשמח. הלב עלה על גדותיו. אלוהי הדברים הקטנים. זה זה.
מילים & מצלמה 
מקסים כתמיד 🙂
אהבתיLiked by 1 person
תודה נורית
אהבתיאהבתי