לחגוג את החיים – פרויקט 'פשוט לחגוג' – שבוע 3 מתוך 52

אירועי הזיכרון והעצמאות מאחורינו. עם כל שנה שעוברת אני מוצאת שיותר ויותר קשים לי הימים הללו וקשה לי עד מאד המעבר, צריכה את הזמן לשנות פאזה. השנה, כדי לקדם קצת את התהליך החלטתי לצאת עם ירון וחברים לבלות את ערב יום העצמאות בהופעה של בראבא בזאפה הרצליה. בכל זאת, יש את פרויקט 'פשוט לחגוג' שלקחתי על עצמי ואני צריכה לספק את הסחורה ו… לחגוג.

הספקנו להתמקם, ליהנות מאיזו בדיחה או שתיים ואז, בהצצה שלי לפייסבוק נחתתי על הודעה מזוויעה שפרסמה חברה וירטואלית שלי על מוות פתאומי של חייל, בנו הבכור של בעלה והאח של ילדיה. פגשתי אותה רק פעם אחת, לפני משהו כמו שש שנים אבל אני עוקבת אחריה ונהנית לראות את צמיחתה המקצועית והמשפחתית. ההודעה כללה תמונה של החייל שצולמה באותו היום, כשהשתתף בטקס זיכרון ולצידה, מודעת אבל שצה"ל פרסם שעות ספורות לאחר שהצטלם. ראיתי ולא האמנתי למראה עיני. התחושה הראשונה הייתה שאני לא מבינה את הכתוב, בטח התבלבלתי. זה לא הסתדר לי עם המשפחה המאושרת והשמחה שהם, לא יכול להיות שהאבל התדפק על דלתם. לאחר דקות ארוכות הבנתי שלצערי הרב קראתי נכון. הלם מוחלט.

מאותו הרגע לא הצלחתי להתרכז בבראבא, הבדיחות עברו ליידי. גם יום העצמאות עבר קשה ובבילוי המשפחתי המסורתי שלנו, אצל בן דוד של ירון, הייתי מסוגרת ושקטה מהרגיל, לא מצליחה לעכל את השבריריות הזאת של החיים. סטירה מצלצלת לפנים ותזכורת מצמררת לחיות את החיים האלה הכי טוב שאפשר בכל רגע נתון, כי באמת לא ניתן לצפות מה ילד יום.

המשך הסופ"ש כלל ירידה מתוכננת מראש לאילת לשישי-שבת. עומר, החיילת שלנו, בשבוע שמירות בבסיס ליד אילת (אם אפשר בכלל לקרוא למקום הזה ככה). בא לה על סלט קאפרזה וברוקולי, לא נביא?! באנו גם הבאנו – חיבקתי אותה יותר חזק מהרגיל ואכלנו יחד צהריים, בתחנת אוטובוס מחוץ לגדר. השמחה של עומר והכמעט שעה וחצי שהעברנו בנעימים ביחד, מילאו את ליבי.

את השבת בילינו במתכונת זוגית במלון באילת בעיקר במנוחה ממוזגנת, קצת ספורט שירון עשה, קצת תמונות שאני צילמתי ובהמון מחשבות על החיים. ביקשנו עזיבה מאוחרת כדי להגיע לביקור נוסף אצל עומר לאחר שמירת הצהריים שלה, הצטיידנו במשלוח מאחת המסעדות, על פי בחירתה, המתנו מעבר לשער עד שסיימה את המשמרת שהתאפיינה ב- 43 מעלות בצל. הצלחנו להקפיץ את הש.ג שדיווח עלינו לאחד המפקדים, כולם היו נרעשים מהמכונית המוזרה שבחרה להתמקם להם מעבר לגדרות. סיפקנו מנה ראויה של אקשן.

ולגבי 'פשוט לחגוג', בלשון המעטה אומר שלא היה פשוט לחגוג השבוע אבל אני מרגישה שכל חגיגה מעכשיו תהייה הרבה יותר מוחשית, עוצמתית ומהדהדת גם בלי מאמץ מיוחד, רק בשל הזכות שניתנה לנו, לחגוג את החיים.