בכל שנה כשמתקרב יום ההולדת, אני לא במיטבי, איפה חגיגה ואיפה נחמדת. להיפך, אני מפגינה רגישות יתר ונוטה לפולניות אקסטרא ובאורח פלא, כל אלה נעלמים כלא היו מיד בחלוף היום החגיגי.
לקח לי הרבה זמן עד שזיהיתי את הדפוס ובשנים האחרונות אני מנסה להתמודד עם התופעה. אחת הדרכים שמצאתי כיעילות, היא לנטרל את מוטיב ההפתעה שלא עושה לי טוב ולהודיע למשפחה ולחברים הקרובים בדיוק איך מתחשק לי לחגוג ויותר מזה, לתכנן את החגיגה בעצמי על מנת למנוע אי הבנות. תאמינו לי- זה פותר לכולם כמה בעיות.
השנה, בגלל שזה יום ההולדת האחרון עם קידומת 4 וכזה שמציין את תחילתו של 'פרויקט 'פשוט לחגוג' שהגיתי, כל האירוע קיבל אצלי תוספת משמעות וחשיבות מיוחדת. ככה מצאתי את עצמי מהנדסת לי לרגל יום ההולדת סופ"ש ארוך שכלל דברים שאני אוהבת, שמעניינים, מסקרנים ומלהיבים אותי.
בדמיון ציירתי לי יום הולדת מושלם כי ככה זה עם פנטזיות, הן תמיד מושלמות, אלא שבחיים האמיתיים הדברים עובדים טיפונת אחרת ודווקא מן הפער הזה מגיחות התובנות:
תובנה ראשונה – לתכנן. לא רק ימי הולדת אלא חגיגות בכלל. כי מה שלא מתוכנן, מה שלא ביומן – לא יקרה! הכי קל לנו להישאב לשגרה ולשקוע בה בנוחות. צריך להתאמץ לחגוג אבל זה שווה את זה.
אקורד הפתיחה של הפסטיבל שתוכנן ליום חמישי בערב, היה שמור לשתיים מחברותי הטובות שעל פי בקשתי, סגרו לנו ארוחת ערב יצירתית ומלאה בקונספט בלוקיישן מדהים- הסטודיו לצילום של דן לב. הוא והשף אוהד אמזלג רקחו מספר מצומצם של ארוחות מעוררות השראה לקבוצות קטנות ובהזמנה מראש. אלא שאז – יום לפני הארוחה השף לא הרגיש טוב, אושפז לכמה שעות והעסק בוטל. למרות שהבנתי לגמרי ושלחתי איחולים להחלמה מהירה, התבאסתי קצת יותר מקצת ולא הסכמתי לוותר על חגיגה. לפיכך, כל האירוע הומר בסרט בסינמטק ולאחריו בארוחת טאפסים וערב של חברות הפך לערב זוגות. היה מאד נחמד ותרבותי ויחד עם זה, הארוחה המבוטלת שהציתה לשלושתנו את הדמיון ריחפה מעל.
תובנה שנייה – תכניות הן בסיס לשינויים. לגלות גמישות ונכונות לשנות, לא להיתקע. הכי קל לוותר ולעלות על טרנינג, במיוחד אחרי יום עבודה אינטנסיבי, יותר מאתגר ללמוד להכיל שינויים ולזרום איתם (המשימה שלי : לבדוק אם זה תופס גם כשאין סיבות "מוצדקות" כמו יום הולדת, לראות איך אני מתנהלת בסתם ימים של חול).
יום שישי נפתח בחמש בבוקר בהכנות לשיעור 'צילום אוכל בסטודיו' – בכדי שיהיה מה לצלם ראשית צריכים לאפות אז הכנתי מאפה מקמח תירס בליווי רוטב תותים ושמנת חמוצה ולא הסתפקתי בזה אלא העמסתי למכונית גם מגוון כלי הגשה, מצלמה, חצובה וסט של עדשות. מזל שרותם ועומר, הבנות שלי, עזרו לי להעלות את כל המיטלטלין לסטודיו. היה נהדר, פוטוגני וטעים, כולל עוגת יום הולדת שאפתה לכבודי דפנה טור, המלווה שלנו בקורס.
את שעות הצהריים ביליתי בבית ציונה אמריקה, בכנס 'תודעה חדשה' של הוצאת פראג והשתתפתי בשתי סדנאות שבחרתי ממגוון אפשרויות ועל אף שהיו לי מחשבות לחתוך הביתה כבר במהלך הסדנה הראשונה, לא ממש יכולתי בשל המשך הלו"ז העמוס שתכננתי, לכן, נשארתי גם לסדנה השנייה. בערב, המשפחה הגיעה לעיר הגדולה וחגגנו טרום יום הולדת במסעדה שאני מאד אוהבת. אם התעייפתם רק מלקרוא את כל מעללי באותו היום, תארו לכם איך אני הרגשתי. הייתי כל כך עייפה שהיה לי קשה מאד ליהנות וכל מה שרציתי זה להיות כבר במיטה. רגע לפני שעליתי על מדי ב' וצללתי, התחוור לי שהתיק עם המצלמה וכל העדשות לא הגיע איתי מתל אביב. החוורתי ועד שקיבלתי אישור לכך שלאבדה שלום והתיק עם כל הכבודה נמצא בסטודיו לצילום, עברו דקות ארוכות ומורטות עצבים וגם לאחר שהדאגה הוסרה, מרוב עייפות, לא הצלחתי לישון כמו שצריך.
את שבת בבוקר פתחתי מותשת פיזית ונפשית ולסדנא השלישית בכנס, שהייתה מתוכננת לאותו היום כבר לא נסעתי.
תובנה שלישית – לא להעמיס ובמקביל להיות מסוגלת לוותר ולא להילחם בעצמי. לא להיכנע לקולות הפנימיים שמזמזמים באוזן ש"חבל, כבר נרשמת ואולי תפסידי משהו משמעותי".
ביום ראשון, יום ההולדת עצמו, הייתי כבר יותר מאוששת – שלל הברכות, האיחולים ובנוסף, המתנות שקיבלתי מהמשפחה, רגשו אותי וחיממו את לבי ובנוסף, הייתה המתנה שנתתי לעצמי – החלטתי לבדוק איך זה מרגיש להיות האובייקט המצולם ואת הבוקר ביליתי בסטודיו לצילום של אילנית תורג'מן צנדלר שהיא שכנה, חברה וצלמת נהדרת. הייתי בטוחה שיהיה לי הרבה יותר קשה להתמסר למצלמה, עברו בי מחשבות לרדת מזה או לפחות לדחות למועד אחר, בפועל – ממש ממש נהניתי. חקי שחף איפרה, ואילנית הקליקה, הצחיקה ופיזרה מהאנרגיה הנפלאה שלה. בוקר של כיף אדיר.
תובנה רביעית שסותרת קצת את השלישית– לא לוותר לעצמי! מאד מתגמל לצאת מאזור הנוחות ולהיפתח לדברים חדשים (מתי בפעם האחרונה עשיתם משהו בפעם הראשונה).
החלטתי שאת יום ההולדת צריך למצות עד תום אז המרוץ המשיך עד חצות – קפה קצר עם אמא שלי, נסיעה זוגית ל"פאצ'ה קוצ'ה" בהיכל התרבות ומשם ל'אוסאליבן' במודיעין, שם פגשנו חברים טובים לבילוי משותף בערב שכולו הביטלס.
תובנה חמישית – יום הולדת יש רק פעם בשנה, הזדמנות מצוינת ליישם את ארבע התובנות הקודמות ו… לחגוג.
מאחורי הקלעים למי שמתחשק לאפות, הנה המתכון למאפה מתוק, מלאי מקמח תירס. תיהנו!
מילים & מצלמה 