השנה, שוברת שגרה

מחר אני חוגגת יום הולדת, האחרון עם קידומת 4 (!), החלטתי לעשות עם זה "משהו" ולהבטיח שהשנה הזו שבין 49 ל- 50 תהייה שנה שוברת שגרה. זו לא החלטה של רגע, היו לי המון הזדמנויות להרהר בכך, יכולתי לסגת בלי שאף אחד ידע, לוותר מראש, לשנות גרסה ומה לא, אבל אני בשלי, לא זזה מהרעיון שנזרע במוחי בט"ו בשבט האחרון, על כל הסמליות שבכך. מאז, אני בציפייה ליומולדת הזו שתגיע, בהתרגשות של ילדה.

כשגיל 50 משמש כסמן ימני, הגיע הזמן לקחת את העסק ברצינות, המחשבה שבעוד שנה אני בגיל שכשההורים שלי היו בו, חשבתי שהם זקנים, גרמה לי להרים לעצמי להנחתה.

אז מה הסיפור?!

שלמה ארצי ארז את זה יפה בשיר "יום רודף יום וכאילו השמש, היא עוברת אותנו נמוך, כי אנחנו כמו כל אחד".  ואם אנחנו כמו כל אחד אז הימים רודפים, השבועות טסים, החיים עפים. אנחנו עוד לא מעכלים שיום ראשון וכבר חמישי, רק אתמול היה פורים וכבר פסח. לפעמים זה משמח, בעיקר כשמגיעים הסופ"שים או אירועים שמצפים להם ולפעמים, המהירות הזו קצת מבהילה.

אני, לצערי, לא יכולה לעצור את הזמן וגם לא להאט את קצב ההתרחשויות החיצוניות. אני כן יכולה לבחור איך להגיב להן ובהחלט יכולה לבחור מה להכניס למרחב הזמן הפרטי שלי והשנה, החלטתי לשים את הפוקוס על שמחות קטנות של יום חולין, ליהנות מהשנה הזו, לחגוג אותה.

אם  נסתכל על החיים שלנו, הכוללים עבודה, בית, משפחה, זוגיות, חברים, לימודים, בילויים, התנדבות, תחביבים, בריאות, פעילות ספורטיבית או כל מרכיב אחר שנבחר, עם יד על הלב, כמה מוקדש לחגיגות? איזה אחוז? והשאלה היותר חשובה, האם האחוז הזה מספיק לנו? מספק אותנו? אם כן, סבבה. אם לא, כדאי לעשות משהו בעניין וזה בדיוק מה שעומד על הפרק.    

אני מודה לאלוהים על בסיס קבוע, על כל מי ומה שיש בחיי ומתפללת שימשיך ככה ויחד עם זה, שנת היובל הממשמשת הולידה אצלי רצון למצות עוד מהחיים ולהשביח אותם. לא צריכה משבר גיל כדי לעשות מעשה וחוץ מזה, מניסיוני, כשחגגתי 40, המשבר עבר לידי ולא עצר, למרות שנערכתי לקראתו, אז החלטתי לעשות את מה שאני יודעת לעשות הכי טוב, להמציא פרויקט ולבדוק עד כמה אני יכולה להגביר את ווליום החגיגות בחיי ואיזו השפעה תהייה לזה במעגלים השונים. ככה נולד פרויקט  'פשוט לחגוג'. 

בפרויקט הזה אני לא הולכת על צעדים נועזים – אולי לפעמים, לא הולכת לפרוץ גבולות – רק קצת. אני כן הולכת להעמיק ולחקור את נושא החגיגות בחיים שלי, לבדוק כמה מהיכולת שלי לחגוג היא תוצר של גנטיקה, תרבות וסביבה ועד כמה אני האחראית הבלעדית והאוחזת במושכות. 

מצב נתון: החיים שלי פחות או יותר ממוצעים וכוללים עבודה במשרה מלאה פלוס, משפחה, בית – על כל המשתמע, כולל גיהוץ, חברים, סופי שבוע, טיולים מעת לעת, הרפתקאות צילום, דאגה לבריאות, דיבורים על לעשות ספורט, לימודים על בסיס קבוע ובלוג בן חודשיים.

המטרה: להכניס לחיים כמה שיותר רגעים משמחים ומעוררי השראה. חיים פעם אחת – חיים פעם אחת – חיים פעם אחת. 

המשימה : 52 חגיגות, אחת לכל שבוע בשנה.

הדרך: למצוא ולהמציא סיבות למסיבות ולחגוג גם בלי סיבה מיוחדת. לחגוג התחלות של דברים ולעשות מסיבות סיום כשעמדתי ביעדים, לחגוג עם אנשים את החגיגות שלהם ולהזמין אנשים להצטרף לחגיגות שלי, לחבק את הזכות הזאת שניתנה לי ולכולנו לחגוג.

לא צריך קרנות מימון תומכות כדי לחגוג וגם לא חייבים לפתוח חשבונות חסכון כדי לשמוח. העיקר לייצר הזדמנויות, להיפגש עם אנשים שכיף להיות אתם, להיות מסוגלים לחגוג גם לבד ולהרגיש עם זה בנוח, לחגוג גם כשהדבר היחיד שבא זה להימרח על הספה.

אני הולכת להשקיע מחשבה בחגיגות, להכין סיכום של החגיגה השבועית ולשתף אתכם, פה בבלוג.

שאלות שמעסיקות אותי ביחס לפרויקט 'פשוט לחגוג':

מרגיש לי שעצם העיסוק בחגיגות כבר ממלא ונותן אנרגיה אבל האם זה יכול להחזיק במשך שנה? האם אצליח להתמיד? אילו משברים עשויים לצוץ? האם יקרה איזשהו תהליך משמעותי בעקבות ההתנסות הזאת? מה יהיה עם הסביבה שלי? האם עוד אנשים יצטרפו לפרויקט? איך אתמודד עם ביקורת ועם מעקמי העין והאף?

הגדרתי כמה תנאי סף לחגיגות: 

1. לתת ללב להוביל ולבוא איתו רחב ופתוח.
2. לשלב הומור ולא לקחת את עצמי יותר מדי ברצינות.
3. להתכונן לחגיגה. עצם ההכנה כבר שמה אותנו על התדר הנכון.
4. לוודא שהחגיגות ייצרו "מרחב מוגן" עם שיח חיובי בלבד, בלי ביקורת ובלי ציניות.
5. מרעילנים לא מוזמנים.
6. לא לשכוח ליהנות.

ברורה לי  נקודת ההתחלה אבל אין לי מושג לאן זה יתפתח, לאן השנה הזאת תוביל אותי ומה יהיה בסופה. אני כן יודעת שאני נרגשת וסקרנית ומהססת ומלאת אנרגיה ובעיקר, מוכנה להתמסר לתהליך ובנכונות הזאת יש משהו מאד כייפי ומשחרר.

גם לכם יש תפקיד מרכזי בחגיגה, כי בלי המחויבות הזו מולכם, קבל עם ועולם, זה לא היה קורה. המוטיבציה באה מהרעיון והפומביות נותנת לה תוקף. אתם מוזמנים לקרוא, לעקוב אחרי התפתחות הפרויקט, לשאול, בבלוג או בהודעות פרטיות, והכי ישמח אותי אם גם אתם תצטרפו ותבדקו אפשרות להכניס קצת יותר חגיגות לחיים שלכם ונוכל להחליף מרשמים חגיגה.

השבוע הראשון יוקדש באופן טבעי, לחגיגת ה-49 שלי, ועל זה, בפוסט הבא.

ושיהיה לכולנו רק בשמחות, אמן.

שלכם, נעמי