מתי בפעם האחרונה עשית משהו בפעם הראשונה?!

לפני משהו כמו שנתיים אדלר חומסקי & וורשבסקי יצאו בפרסומת לספרינג Tea עם הסלוגן "מתי בפעם האחרונה עשית משהו בפעם הראשונה?" ומאז, המשפט הזה לא מפסיק להתנגן לי בראש ויותר מזה, הוא מנהל אותי! הרגלי הצריכה אמנם לא השתנו, החיים, דווקא כן. הסתכלתי לעצמי בלבן של העיניים  (זה אפשרי) ושאלתי "מתי בפעם האחרונה אני עשיתי משהו בפעם הראשונה?" ואיך זה יכול להיות שככל שעוברות השנים, מתמעטות ההתחלות?! נרשמה דממה.

נכון שהתברכתי בעבודה שמהווה קרקע פורייה ליצירתיות ולהתחדשות מתמדת א-ב-ל אני מאמינה שתכלית החיים לא מסתכמת בעיסוק המקצועי שלנו ויש לי ציפיות גבוהות גם מהחיים שאחרי שעות העבודה ושם, הדברים עבדו "קצת" אחרת. עם השנים, נפלתי בשבי הנוחות. והנוחות, מלטפת ברכות שיש בכוחה להרדים. אומרים שכשהתלמיד מוכן המורה מגיע, אצלי הוא הגיע במסווה של תה קר והביא עמו שאלה שהצליחה להניע אותי לפעולה, הזמינה אותי לבחון מחדש כל מני "אמיתות" ולראות אם לא פג תוקפן ושבזכותה, נפתחו לי מרחבי פעולה חדשים.

"יצאתי לשטח" ועשיתי בתוכי "בדק בית" בשלושה תחומים מרכזיים: טעמים, פחדים ואמונות המטרה הייתה לבחון את שאלת ה"מתי בפעם האחרונה…" ולהלן חלק מהממצאים.

טעמים: בדקתי מחדש את כל מה שהכרזתי עליו שהוא לא לטעמי – מכוסברה, דג סלמון ועד ברוקולי וכרובית לא מבושלים – התאהבתי בסלמון והתפייסתי עם האחרים, לא הצלחתי להתגבר על מכשול הדגים שמסתכלים עליי מהצלחת, אבדוק שוב בעוד תקופה.

פתחתי מחדש את פלטת הצבעים והכנסתי לארון שלי שכלל שחור-לבן-חום ואפור, גם הרבה צהוב ושיא השיאים, חולצה באדום לוהט. שינוי מאד משמעותי למי שהכריזה עד לא מזמן שהיא "שונאת אדום". האתגר הבא: לשבור את המונוכרומאטיות בבית, איזה תכלת לא יזיק :).

הבנתי שאפשר 'גם וגם' ולא רק 'או-או' – שילוב של כלניות ונוריות בזר אחד דווקא מתקבל ססגוני ושמח. מסקנה: טעמים זה דבר שמשתנה ומתפתח, שווה לבחון מחדש אחת לתקופה.

פחדים: כאן נרשם הישג מרשים ביותר – אתגרתי את עצמי בהתנסויות חדשות ועל הדרך נפרדתי מפחד הגבהים שלי! אני לא יודעת אם באמת היה לי פחד גבהים, אמרתי שכן, נלחצתי מכל מני סיטואציות 'על הקצה', וכתוצאה מכך וויתרתי מראש על הרבה מאד הנאות. כחלק מהבדיקה המחודשת, נהגתי בעצמי כשאני לבד במכונית, בירידות של סדום ובירידות לים המלח לטובת סדנאות צילום כוכבים, נסעתי בדרום איטליה ובקרפטוס בדרכים-לא דרכים כשמצוק מימין ובקושי כביש משמאל, עליתי על רכבל פתוח והשיא, ריחפתי מעל לגלבוע בכדור פורח, המצלמה הפיחה בי את האומץ הדרוש כי זה מצטלם נהדר וחוץ מזה, הייתי כל כך עסוקה בתפעול שלה שלא נשאר מקום לפחד. אני גאה בפרק הזה מאד. מסקנה: הכל בראש וגם – כשיש משהו משמעותי ומלהיב שמחכה לך בקצה, לרוב מגיעים הכוחות להתמודד עם הפחדים שבדרך.  

אמונות: כל השנים הסתובבתי בידיעה שחוש הכיוון שלי דפוק – אז זהו שלא. מפסיקה להגיד את זה, אני מסתדרת גם כשה- Waze לא מתפקד. היכולת הטכנית שלי, מסתבר, גם היא לא כל כך גרועה כמו שחשבתי, מה שהוביל אותי להמשיך ולמתוח את הגבולות בכל מה שקשור בטכניקה ובטכנולוגיה ועל זה בפוסט נפרד בקרוב. המשפטים שמשלבים את: אני מבוגרת מידיי, זה לא מתאים, אני לא בכושר, מה יגידו וכו' … הם רק תירוצים שמונעים התנסויות חדשות. מסקנה: להטיל ספק ביכולות לא מקדם לשום מקום, רק מחליש. לאמץ גישה חיובית של 'נעשה ונצליח' מועיל הרבה יותר. החיים קצרים, כל עוד אנחנו כאן, במצב צבירה תקין פחות-או-יותר, לא מאוחר מידיי. יש מצב שאצטרך לעיתים תזכורת בפרק הזה :).  

ועכשיו, כשאני שואלת את עצמי את השאלה "מתי בפעם האחרונה עשית משהו בפעם הראשונה?", אני עונה בגאווה: "היום", "אתמול", "בשבוע שעבר". אני מכניסה לחיים שלי במודע ועל בסיס קבוע דברים חדשים, מאתגרים, מהנים, מעשירים וטעימים ויש לזה השפעה ישירה על שביעות הרצון שלי מעצמי, מהסביבה, מהחיים. אם אתם צריכים סיבה לעשות סדר- נצלו את פסח כהזדמנות נהדרת להיפטר מדברים מיותרים. אווררו לא רק ארונות, אלא גם את מגירות הנפש. אני כאן לכל שאלה ועידוד שאתם צריכים, נעמי

מאחורי הקלעים: 
ביליתי השנה פחות שעות במטבח והלכתי בעיקר על מתכונים שאני זוכרת בעל פה. בכנס של סלונה, נחשפתי לרותם  ליברזון, בלוגרית אוכל שהקסימה אותי באישיות, ביצירתיות ובעיקר, בהליכה אחר התשוקות שלה. רותם הפיקה לאחרונה ספר בישול מרהיב במיוחד, כזה שעושה חשק לא לצאת מהמטבח. החלטתי להכין את כל המתכונים, ייקח כמה שייקח. את שני הסלטים הראשונים שהכנתי, ברוקולי וכרובית טריים, אלא מה?!  :) מצאתי בעבורכם גם בבלוג שלה, מצרפת לכם קישורים. תהנו! 
http://saloona.co.il/rotteml/?p=98&utm_source=facebook_food&utm_medium=social&utm_campaign=ongoing
http://saloona.co.il/rotteml/?p=1258